החלטה בתיק עס"ק 48425-09-13

1.         זוהי בקשתה של המבקשת (להלן- המדינה) מיום 30/9/13 להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 2/9/13 בבקשת צד בסכסוך קיבוצי בתיק ס"ק 1641-11-12 (סגן הנשיאה השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר שלמה גולדברג ואברהם חדד) אשר לטענתה, הומצא כדין למשרדי הפרקליטות ביום 17/9/13.

2.         וכך, לטענת המדינה פסק הדין הודע לבא כוחה ביום 16/9/13, בעקבות חיפוש יזום במערכת נט-המשפט, והומצא כדין למשרדי פרקליטות המדינה ביום 17/9/13 (לבקשה צורף עותק של פסק הדין נושא חותמת הפרקליטות).

אי לכך, לטענת המדינה, בהתחשב בפגרת הסוכות, הרי שהמועד החוקי האחרון להגשת ערעור על פסק הדין הוא ביום 8/10/13.

מוסיפה המדינה וטוענת, כי להבנתה, פסק הדין כולל קביעות הנוגעות לתחום סמכותו של הממונה על השכר, שעל פניהן ולכאורה מעוררות קושי, ולפיכך בימים אלו נשקלת "בכובד ראש ושלא כלאחר יד", האפשרות להגשת ערעור לבית דין זה, אלא שהואיל ופסק הדין הומצא יום או יומיים לפני פגרת הסוכות, טרם עלה בידי המדינה לגבש סופית את עמדתה ביחס לאפשרות הגשת הערעור וזאת, בין היתר, בשל העובדה שחלק מהגורמים הנוגעים לעניין שהו בחופשה בחו"ל בימים אלו, ועל כן היא זקוקה לשהות נוספת לצורך כך.

אי לכך עתרה המדינה להאריך לה את המועד להגשת הערעור עד ליום 22/10/13.

3.         הבקשה הועברה לתגובת המשיבים.

4.         המשיבה 2 (להלן- המשיבה), הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית הדין, הגם שציינה כי לאור הימשכות ההליכים תוך פגיעה ביחסי העבודה בחברה, ולאור התנהלות העבר בעניינה, היא סבורה כי אין מקום להארכת המועד כמבוקש וכי יש להותיר את הסכסוך מאחור באופן שיאפשר לה להשיב את יחסי העבודה אצלה לתיקונם.

5.         המשיב 1 (להלן-המשיב) התנגד מכל וכל לבקשה.

לטענתו, סגן הממונה על השכר הודיע מפורשות במקביל לניהול ההליך בבית הדין קמא, כי משרד הממונה על השכר ממתין לפסק דינו של בית הדין האזורי ויכבד אותו, וכך גם התחייב יו"ר המשיבה, ועל כן אין כל סיבה שהמדינה תגיש ערעור, ובוודאי שלא בשלב כה מאוחר, ולאחר הלנת שכר מתמשכת וחמורה פרי החלטה חסרת סמכות של הממונה, ובניגוד לדעת הנהלת המשיבה, החלטה ששיבשה את מערכת יחסי העבודה במשיבה מעבר למה שהיתה; כי הגשת הערעור פירושה הטלת יחסי העבודה בחברה פעם נוספת למאבק ולקרע; וכי לרשות המדינה עמד די והותר זמן.

עוד טוען המשיב 1 כי בבקשתה שבנדון להארכת מועד לא הציגה המדינה "טעם מיוחד" שיצדיק היענות לבקשה; כי המדינה לא צירפה תצהיר לאימות העובדה שנציגיה שהו בחו"ל במועדים הנטענים ואפילו לא טרחה לצרף העתק של פסק הדין בצירוף חותמת "נתקבל" בתאריך בו טוענת היא שקיבלה את פסק הדין; וכי בפועלה בניגוד לדין הפרוצדורלי, מנועה המדינה מלהיאחז בטענות פרוצדורליות בדבר מועד המצאה כדין או בדבר אי-הכללתם של ימי הפגרה במניין תקופת זכות הערעור.

כמו כן טוען המשיב כי "טעם מיוחד" יכול המצא בסיכויי הערעור, אך בענייננו המדינה טרם החליטה אם בכלל ברצונה להגיש ערעור, ומכאן שלא ניתן לקבוע, אף ברמה הלכאורית כי סיכויי קבלת הערעור משמעותיים דיים.

דיון והכרעה

6.         לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים זה בכה וזה בכה, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי להיענות לבקשת המדינה באופן חלקי, ואבאר טעמי להלן.

7.         תקנה 20 לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969 (להלן- תקנות הסכסוך הקיבוצי), קובעת כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי שניתן בסכסוך קיבוצי, הוא 14 ימים מיום השימוע או מיום שבו הומצא למערער פסק הדין אם ניתן שלא בפניו.

בניגוד לסברת המשיב, המדינה כן צירפה לבקשתה העתק של פסק הדין נושא חותמת "נתקבל" של פרקליטות מחוז ירושלים מיום 16/9/13 וחותמת "נתקבל" של פרקליטות המדינה מיום 17/9/13.

מנגד, ובניגוד לסברת המדינה תקנות הסכסוך הקיבוצי אינן כוללות הוראה דוגמת תקנה 126 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, בדבר אי מניין תקופת פגרה במועדים הקבועים בתקנות, ועל כן אין זאת אלא שתקופת פגרת הסוכות באה במניין הימים להגשת ערעור על פסק הדין שבנדון.

8.         אי לכך, המועד להגשת הערעור על פסק הדין הוא ה- 1/10/13 .

הואיל ובקשה זו הוגשה ביום 30/9/13 הרי שהוגשה לפני המועד האחרון להגשת הערעור.

הלכה פסוקה היא שהודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור בתוך המועד החוקי להגשת הערעור, מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור, כיוון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של "מעין חסינות" של הצד שכנגד מפני המשך ההליכים.